Untitled timeline

אפקטיביות- משטר ממלא את תפקידיו הבסיסיים. מצב בטחוני כלכלי סביר
לגיטימיות- תלויה בערכים.
מדובר באפקטיביות ולגיטיימיות ביחס למשטר ולא ביחס לאנשים בשלטון. מדובר במסגרת השלטונית
ממשלה שאיבדה את האמון לא איבדה את הלגיטימיות של המשטר. הממשלה תפסיק להיות לגיטימית שהיא תשלוט לא ע"פ חוק.

בעבר, במציאות דתית נוצרית, כולם האמינו באותם ערכים, וערכים אלו תאמו את השלטון, והיה פחות חיכוך ערכי אידיאולוגי בין השלטון לעם. במציאות המודרנית בה יש פלורליזם, ריבוי דעות, בהכח הערכים של השלטון לא יתאימו לכולם, וזה גורם לדלגיטציה של השלטון בעיניי חלק מהעם.

חברה שהפכה לשוויונית (בין מעמדות) שוללת זכויות מסויימות מאלו שבעבר היו להם זכויות יתר.
אלו שנשללים מהם הזכויות לא מקבלים את השינוי בברה, ונוצרת אצלם בעיית לגיטימציה כלפי השלטון.
צורת התמודדות- פיצוי סמלי, שמירה על מעמדם ויוקרתם הסמלי, בלי לתת למעמד זה זכויות יתר בפועל.ץ למשל, מעמד האצולה באנגליה, אינו בעל זכויות יתר, אך בעל מעמד סמלי יוקרתי מאוד.
לעומת זאת בצרפת, לא ניתן לאצילים פיצוי סמלי, אלא להפך, מה שגרם לבעיית לגיטמיות מצידם במשך קרוב ל-100 שנה עד המאה ה-20

כאשר מעמדות שבעבר היו חסרי זכויות מקבלים מעמד שוויוני , יש באפשרותם להיכנס לחיים הפוליטיים. זהו תהליך, שיכול להיות חלק אך יכול לבוא דרך מאבק שעלול לפתח דה-לגיטמציה מהמעמדות שהיו בלי חשיבות בעבר.
לדוגמה- המהפכה הקומוניסטית

ביסוס ומיסוד הלגיטימיות- חינוך, סוציאליזציה, סמלים יוצרים קונצנזוס רחב ברגע שלאוכלוסיה סמלים וגיבורים שונים מלמשטר ישנה בעיית לגיטימציה.
דוגמה- חרדים

A- יש לגיטימיות ואפקטיביות- הכי יציב
B- לגיטימי ולא אפקטיבי- חזק יותר ממשטר ללא לגיטימיות דוגמה- ארה"ב בשנות ה-20
C- אפקטיבי ולא לגיטימי- פחות יציב- אפרטהייד
D- לא אפקטיבי ולא לגיטימי- הכי פחות יציב, יכול להחזיק מעמד רק ע"י דיכוי כוחני דוגמה- משטרים קומוניסטים בשנות ה-80

האם אפקטיביות יכולה לבנות לגיטימיות?
אם יש פער עמוק בין שניהם יתכן מאוד שהאפקטיביות לא תגשר על הפער, צריך להיות פיצוי אפקטיבי מאווווד גדול כדי שזה יקרה.

1.להיות מעורב בתהליך קבלת ההחלטות כדי שהדרג הנבחר יוכל להיעזר בדרג ההמונה עד קלת ההחלטות
2. יישום של ההחלטות בפועל

השירות הציבורי אינם נבחרי ציבור, אלא ממונים פוליטית ולהם אין הזכות להכריע בקבלת ההחלטות אלא רק לייעץ, אך להם כח פוליטי רב ולעיתים אף מכריע.
דוגמה- רמטכ"ל, ראש שב"כ/מוסד..

מצב בו אנשי שירות הציבור מקבלים החלטות- אנטי דמוקרטיה

ניסיון של גורם A לגרום לגורם B לעשות משהו שהוא לא היה עושה או למנוע ממנו משהו שהוא כן היה עושה

עוצמה מופעל מכל הכיוונים, גם חלש יכול להפעיל עומה.
דוגמה.
גורם חלש נדרש ליותר טריקים ומניפולציות כדי להפעיל עוצמה.

דוגמאות של הפעלת עוצמה מצד החלש-
- נשים שותות רעיונות בראש של גברים וגורמים להם להחשוב שהם אלו שחשבו עליהם.
-ילד צורח ומקבל מה שרוה מהוריו
-הפגנות גרמו לכך שרשימת הליכוד בעלת סממנים ימניים.

להשלים

למדינה דמוקרטית לגיטימיות מצד העם היא קריטית יותר ממדינה דיקטטורית, וכמו כן גם מהעולם הבינ"ל.
הרצון בלגיטימיות לסמכות המדינה קובע גם את גולות הפעולה של המדינה. יש דברים שגם את יש למדינה את היכולת לעשות היא לא תעשה כי זה יפגע בלגייטימיות שלה.
לדוגמה- במקרה של אינתיפאדה שלישית, לישראל יהיה קשה להפעיל עוצמה פיזית, כי זה יפגע בלגיטימיות שלה בעולם הבינ"ל.
מבחינה פראגמטית אין לישראל את העוצמה לירות בפלשטינים בגלל המחיר הבינ"ל.

תהליכים פנימיים במדינה עשויים להשפיע על עיצוב המדינות ברמת היחב"ל, ולהפך

דרא"פ- המאבק הדמוקרטי של הרוב השחור בדרא"פ דרם לאובד לגיטימציה של שלטון האפרטהייד בתוך המדינה, ובעקבות כך גם לאובדן לגיטימציה מצד כל העולם.
-נאסר עליהם להשתתף באולימפיאדה.
- חרם כלכלי

כמו כן, אובדן הלגיטימציה הבינ"ל העצים את תהליך אובדן הלגיטימציה הפנימיתף עד דה-קלייר נכנ ופתח המשא ומתן עם מנדלה

3 מודלים לסמכות-
בירוקרטית-רציונאלית, מסורתית וכריזמטית.
ע"מ להבין את סוג הסמכות יש לשאול- למה מצייתים? מה מקור הלגיטימציה?לא שואלים כיצד הגיע האדם לתפקיד!!

במשטר דמוקרטי המערכת היא תמיד בירוקרטית-רציונאלית-חוקית.: כמה שהחברה יותר מודרנית כך היא תעבור תהליכי בירוקרטיזציה. בירוקרטיה יעילה ויכולה לנהל חברות גדולות. מצד שני יוצרת ניכור, תחושה שהאדם הוא בורג.

כריזמטיות- כריזמה ניתן לאבד.

1. חולשת יתר בידי הבירוקרטיה- אז יהיו מינויים פוליטיים לפי מי שקרוב לשלטון
2. עוצמת יתר בידי בירוקרטיה- יס מיניסטר 3 ניכור

התקדמות בתהליך הדמוקרטיזציה= התקדמות בתהליך הבירוקרטיזציה.
בירוקרטיה היא המתאימה ביותר למדינה המודרנית.כיוון שהבירוקרטיה מנוכרת וחסרת פנים אנושיות, ככל שהיא תתקצן, כך גם הכמיהה לאחת מ-2 הסמכויות האחרו, כי בשניהם משקל גדול למגע פרסונאלי
אך בעיני וובר אין מפלט מהבירוקרטיזציה בעולם המודרני, במידה והיא פועלת מתוך אינטרסים כלליים ולא סקטוריאלים, אז תהיה לסמכות הבירוקראטית הצלחה.
אחד המדדים לקביעת מידת המודרניות של מדינה היא השאלה: עד כמה השירות הציבורי פועל עפ"י קריטריונים של יושרה או שהוא מושחת ורקוב.

שירות ציבורי מקצועי שם אין מינויים פוליטיים. מיוניים לא מבוסס על מפלגה בכלל, אלא רק על כישורים, קריטריונים מקצועיים.אסור שאיש ציבור ינהל את המדינה

תפקידו- להיות מעורב בתהליך קבלת ההחלטות כדי שהדרג הנבחר יוכל להיעזר בדרג הממונה עד לקבלת ההחלטות.
2. היישום של ההחלטות בפועל.

במדינה דמוקרטית קבלת ההחלטות ע"י נציגי ציבור נבחרים. פקידים פוליטיים יכולים לייעץ, אך מצב בו הם מחליטים זה מצב של אנטי דמוקרטיה

דוגמה- לקצונה הכירה בישראל יש משקל גדול מאוד בתהליך קבלת ההחלטות, הרמטכ"ל, שהוא איש שירותי הציבור, אך לא נבחר ציבורף הוא בעל כוח פוליטי אדיר.

בארה"ב יש מקום למינויים פוליטיים בצמרת הבירוקרטית.
השאלה היא איזה מינויים פוליטיים? לפעמים עדיף מינויי פוליטי מתוך כוונות ישרות ולא מתוך עניין של מקורבים, כדי לקדם את מטרת הממשלה. דוגמה- רבין לא היה בעל הכשרה מתאימה להיות שגריר ובכל זאת נשלח להיות שגריר, ועשה זא מצויין. משה ארנסט זר ביטחון מצויין, למרות שלא היה גנרל בעל קריירה צבאית.

מינוי פוליטי הוא אדם הנבחר לא בהכרח על סמך כישוריו הפוליטיים אלא אדם המסוגל ללמוד בצורה מהירה ויעילה את עבודתו.

תהליכים של שינוי היסטוריה נעשו ע"י סמכות כריזמטית ולא בירוקרטית או מסורתית. יש דוגמאות בודדות לדמויות כריזמטיות שיצרו ציווליזציה- משה רבנו, ישו, בודהה, קונפוציוס- יוצרי הציוויליזציות חייבים להיות דמויות כריזמטיות טהורות- שרואים אותן ורצים אחריהן. יש דמויות כריזמטיות קטנות יותר- הבעש"ט,

יש דיון פילוסופי השואל האם אנשים גדולים עשו את ההיסטוריה, או שההיסטוריה עשתה את האנשים גדולים. מרקס יגיד שתהליכים היסטורים יצרו אנשים גדולים

מנהיגות מ תגמלת- מתאימה לעבוד עם המנהיגות הבירוקרטית , עובד בצורה של תגמולים ותועלת, המקל והגזר.

מנהיגות מטירה, מעוררת השראה- מנהיג נותן חזון ומשמעות לחיים ובגלל זה הולכים אחריו- זה שאתה חלק מהארדון שבו יש את אותו מנהיג, זה חשוב לך, זה נותן "חוויה" וערך מוסף. זוהי מנהיגות כריזמטית מכח אישיותו של המנהיג

איזה סוג של מנהיג מתאים תלוי בתקופה ובצרים באותו זמן-
תקופת משבר- צריך מנהיג מטמיר,
בתקופה יציבה- מנהיג מתגמל

מנהיג כריזמטי מספר 1 כיום- שליט צפון קוריאה- קים צ'ונג און

תהליכיים חברתיים מבוססים קודם כל על הסכמות. בתרבות הפוליטית יש הסכמה שבלעדיה היא לא היתה יכולה להתקיים.
לדוגמה- ההסכמה בישראל- הרוב היהודי במדינה.
מדי פעם יכולים להיות קונפלקטים והגדרה מחדש של ההסכמה אך הסכמה כלשהי היא בסיסית והכרחיםץ

מערכת יחסים אנושים וחברתית מבוססת על קונפליקטים. הקונפליקטים מביאים לתוצאות - מנצחים ומנוצחים ויוצרים אשליה של קונצנזוס. הוא מובנה בצורה מלאכותית ע"י אליטות מנצחות

כשאנו עוסקים בניתוח חברתי עלינו לשאול עצמנו מה התפקיד של היחידות השונות? יש יחידות שונות בתוך מערכת חברתית- ונשאל מה כל יחידה? ואותו דבר על התפקיד של הערכים והסמליים?

אפשר לשאול 2 סוגי שאלות-
- שאלות סיבתיות: עוזרות להבין מדוע תהליך מסוים קרה בעבר
- שאלות תכליתיות: לשם מה אתה עושה פעולה מסוימת

דוגמה לשאלה פונקציונאלית-
למה אתה לומד רפואה? אני לומד רפואה כדי שיהיה לי מקצוע טוב בחיים.

בגישה זו יש להתאים את האמצעים לתכלית. צריך קודם מטרה ולפיה אמצעים כדי להשיג אותה

טענת מקיאבלי- אי אפשר להבין את הפוליטיקה בלי הבנת מושג העוצמה.
ע"פ אריסטו שימוש ראוי בעוצמה הוא לטובת הציבור.
ע"פ מקיאבלי- אין בעיה להשתמש בעוצמה גם לטובת המנהיג, בתנאי שהנסיך מקדם את טובת המדינה.
ע"פ אריסטו- המטרה חשובה יותר מהאמצעים.
מקיאבלי מקצין- המטרה מקדשת את האמצעים., כלומר גם את רציחות פוליטיות יקדמו את המדינה יש לבצע אותם. הכל למען המדינה.

גישה ריאליסטית- לעשות הכל לטובת המדינה
גישה אידיאליסטית- לא צריך להיות הבדל בין הזירה הפרטית לציבורית מבחינה מוסרית. רצח הוא רצח וחייבים להימנע ממנו.

עוצמה צריכה להיות מופעל אך ורק לטובת הציבור ולא לטובת הפרט.

אי אפשר לבסס מדינה בלעדיהם. מאבקי עוצמה הכרחיים: כיבושים, רציחות פוליטיות..

מטרתו של מקיאבלי ליצור רפובליקה , עם ציבור רחב בעל תפיסות פוליטיות משותפות, עם קונצנזוב סביב ערכים פטריוטים.
שילוב קונפליקטואליות עם קונצנזוס. עדיין הקונצנזוס הוא העיקר
ראשון שחשב על גיוס חובה

גישה הבודקת האם מה שקורה בחברה משרת את האינטגרציה הכללית של החברה?

ע"פ גישה זו ניתן לעשות מחקר משווה בין מסגרות מדיניות שונות לחלוטין (זיממבבואה-צרפת) כיוון שיש כמה פרמטרים המאחדים כל מערכת פוליטית-
1. המוסד כגורם מאחד: המוסד מאחד את העם מכמה אנשים בודדים לקבוצה אחת.
2. תקשורת- יחסי התקשורת בין המנהיג למונהגים. איך יוצרים מצב של תקשורת דו-כיוונית שהמנהיג לא מלמעלה והמונגים למטה. קל יותר בעולם התקשורת של היום- פייסבוק וכו'.

זהו מודל קונצנזואלי

גישות קונפליקטואליות אומרות שיש תמיד קונפליקט עמוק - אך חלוקות ביניהן בשאלת מקור שורש הקונפליקט:
1. גישה חברתית- אם בסבי הקונפליקט חברתי כלכלי, ניתן לטעון שבאותה מידה שיש קונפליקט, גם אפשר ליצור חברת מופת שבה לא תהיה קונפליקט
2. גישה פסיכולוגית- הקונפליקט הוא בנפש האדם , היא טבועה בו, ובמקרה הטוב אפשר לעדן את הקונפליקט באדם אך הוא לעד קיים.
זוהי גישה פסימית יותר.

דיאלקטיקה מביאה לשיפור, אומנם לא ישיר.
אירופה התפתחה מהר יותר מאפשריקה כיוון שהאנשים שם היו צריכים להתמודד עם קונפליקטים בין צורכי האדם לטבע, מה שגרם לאדם לפתח אמצעים שהביאו לשיפור המציאות דרך הקונפליקט.

מבנה פוליטי תמיד ישקף את המנצחים, העלית העשירה והמבוססת
מצב בו המדוכאים מאמינים שהם ראויים להיות מדוכאים- תודעה כוזבת.

מארקס מאמין בקדמה טכנולוגית

אוכלוסיה טריטוריה ריבונות

ברית רופת של מדינות עצמאיות

ארה"ב
בעל הבית הוא החוק, הממשלה של השלטון המרכזי

ישראל.
דגם ריכוזי , יכול להיות האצלת סמכוייות לפריפרי אך אין מדינות חברות.

אם נקצין בחירות נגיע לאנרכיה
אם נקציןביעילות נבטל חירות. יש לאזן

3 יסודות מרכזיים:
- ריכוזיות שלטונית
- ריבונות העם הדמוקרטי
- "אומה" - לאומיות מודרנית, בה נתקד

היחלשות אצילים.
נוצר מעמד ביניים שלא היה קודם (עד אז רק אצילים ואיכרים.
מעמד הביניים תורם לכלכלה], וכיוון שהוא תורם לכלכלה, המלך נותן יותר זכויות.
ברית בין בורגנים למלך

חילוניות- אחרי שבימה"ב הכל היה סביב העולם הדתי, המחשבה החילונית גברה, מעמידה את אדם יותר במרכז, תפיסות הומוניסטיות. בעידן עם תרבות והשקפת עולם יותר חילונית במובן הארצי, האידיאולוגיה הדתית נחלשת ונצרת אידיאולוגיה שמרוכזת בנושא ים ארציים, וכך המלך מתחזק, נוצרת לאומיות

ב.מהפכה פרוטסטנטית- המהפכה של מרטין לותר, מרד זה התגלגל למאבקים פוליטייםגדולים שהשפיעו של כך שנוצרו מדינות חדשות שקמו.
ללותר היה הסכם עם נסיכים, שאם יגנו עליו, הוא יגיד לציבור התומך בו ללכת איתו. אותו הדבר בצד ההפוך בין הדמויות קטוליות לנתיני צרפת וספרד. מה שגרם לכך לשהדת תפס חלק חזק בעולם המדיני.

רעיונות דמוקרטם. 2 אופציות
או שהמל יעשה לטובת האזרחים או שיהיה לו מלוכה מוגבלת ויהיה פרלמנט כמו בבריטניה.
תחילת תפיסה דמוקרטית. על המלך לעשות למען האזרחים או שהוא לא יהיה

התעצמות המדינה על רקע 2 מלחמות גדולות, גורמת להתפתחות ושימוש בטכנולוגיה. מאפיין מובהק של מדינה מודרנית . בעזרת טכנולוגיה המדינה ממשטרת יותר ויותר את חיי האדם ובכך פוגעת בחירות, מצד שני המדינה משפרת את בטחון אזרחיה

בעקבות המהפכה התעשייתית, עוני ותפיסה מרקסיסטית הגיעו למסקנה שעל המדינה לדאוג לרווחת האזרחים.
הלאמה של מוסדות , עניים יעבוד בשביל המדינה, יצאו מהעוני.

מדינה שכזאת לא עובדת באותה אפקטיביות כמו מדינה מופרטת המבוססת על שוק חופשי (דוגמה אשת הברזל בבריטניה. מדיניות קפיטליסטית הביאה לפריחה כלכלית אך לפער גדול בין עשירים לעניים.)

1. גורמים טבעיים: גודל, שטח, הרכב אוכלוסיה, גודל אוגלוסיה
2. גורמים מלאכותיים: כל דבר שאפשר לעשות בעזרת משחק עם נתונים טבעיים. סין- חוקה המגבילה ת הילודה שהביאה לשגשוג כלכלי. (שיחקו עם הנתונים הדמוגגרפים.

, גודל אוכלוסיה: יכול להזיק וגם לעזור.
דינה לא מתועשת עם הרבה אוכלוסיה, קשה לשלוט, רעב וכו' (מצרים, הודו).
באירופה מצב הפוך. ילודה שלילית. התאסלמות וכו'.

גודל וסוג טריטוריה- שלילי- גדול ולא נשלט
חיובי- שאבי טבע וכו.

הרכב האוכלוסה- קבוצה אטנית דמוק
מצב אופטימלי לניהול מדינה- הרכב אטני אחד דומיננטי, שיעור ילודה של 2.1 , יחס מאוזן בין זקנים לצעירים

1. נורמות תרבותיות- נורמות של סדר בירוקרטי, ושל עידוד עבודה של נשים יעזור למדינה להתפתח ואילו נורמות שנשים נשארות בבית ותרבות פוליטית של "חמולה", יזיקו לניהול תקין והתפתחות של המדינ המודרנית דוגמה- ערבים וחרדים

מוסדות פוליטיים של המדינה-לצורך יצירת מדינה חזקה יש צורך במוסדות פוליטיים חזקים. צריך בירוקרטיה עפ"י חוקים מודרניים וללא שחיתות.
שיטת הבחירות בישראל- יש יצוגיות של גוונים רבים באוכלוסיה, דבר חיובי, אך מצד שני יש ריבוי מפלגות קטנות, דבר היוצר בעית משילות.

1. היבטים כלכליים- ככל שחברה עוברת תהליכים שיש בהם התיעלות כלכלית חדשנות, יזמות, כך היא חברה יותר מודרנית

• מהפכה אמריקנית וצרפתית- לאחריהם קמו הצרפת ואמריקה אומות שחוו חוויות רגשיות משמעותיות והיסטוריה משותפת

קבוצה שע"פ תודעתם יש להם מכנה משותף אחד או יותר מבין הבאים- מסורת, שפה ותרבות, אמונה דתית, זיכרונות היסטוריים, זיקה ביולוגית.
לאום: קבוצה אתנית השואפת להגדרה פוליטית.
אומה: בני קבוצה לאומית התגוררים במסגרת טריטוריאלית עצמאית

מבוסת על תפיסה תודעתית הרואה בלאום מסוים יסוד למדינה עצמאית יחדית .
שתי תפיסות מרכזיות באשר למדינת הלאום מסוף המאה ה-18 ועד לימינו-
1. -אדם נחשב אזרח אם משפחתו חיה בטריטוריה, והוא מחובר לתרבות במקום זה. לא משנה הגזע. כך בצרפת, לא משנה אם אתה לבן קטולי, או מוסלמי שחור, העיקר שתהיה נאמן לערכי הקפובליקה, כך גם ארה"ב (דגם צרפתי)הגישה הטריטוריאלית האזרחית
2. - הלאום מבוסס על שורשים הסיטוריים משותפים כמו שפה תרבות היסטוריה, מאפיין את גרמניה, הדוגמה הכי קיצונית לכך היא השואה.(דגם גרמני) הגישה האתנו-תרבותית

ניתן לטעון שההבדל בין שני הדגמים מושפע ממה קדם למה. הצרפת- המדינה, בגרמניה- הלאומיות.

אנתוני סמית- תופעת הלאומיות נבנית כקומה שניה על יסודות אתניים מסורתיים. כך לדוגמה הציונות נבנית כקומה שניה על יסודות של תחושת קרבה משפחתית, זיכרונות ואמונות משותפים של העם היהודי.

ארנסט גלנר (חולק על סמית) - לאומוית נוצרה בעקבות המודרנה. החלהעם הגל הראשון של המהפכה התעשייתית- בעקבות התפתחות תהליך העיור, התערערות קשרי המשפחה, העמקת תחושת האינדבידואליזם
, קהילות גדולות וצפופות. גורמים אלו הולידו צורך בגורם מאחד חדש. הלאומיות הבטיחה לספק את הצרכים שבעבר התא המשפחתי סיפק

אריק הובסבאום (מרקיסיסט) - לאומיות ביטוי של "תודעה כוזבת" , אשלייתית שיוצרות האליטות הקפיטליסטיות כדי להסיט את תשומת הלב מהבעיות האמיתיות- מלחמת המעמדות.

בנדיקט אנדרסון (מרקסיסט פוסט-מודרני): לאומיות אינה אובייקטיבית, אלא מבטאת פרשנות סובייקטיבית של המציאות.. הומצאה קהילה מדומיינת כדי שלאדם תהיה תחושה שהוא חלק מקהילה.
מהפכת הדפוס בסיס להתפשטות הלאומיות המודרנית.
בניגוד להובסבאום הוא סבור שהמסורת הלאומית שינה נובעת ממניפולציותף אלא מצורך פסיכולוגי הנובע מניכור של חברת ההמון המודרנית

הלאומיות מעצם קיומה מגדירה ותוחמת את עצמה ביחס לאחר. כך שמי שלא שייך לקבוצת הרוב האתני יחזור למקור הראשוני שלו ( דת, משפחה) אליו הוא כן שייך. דוגמה לכך ניתן לראות בחיזוק הזהות המוסלמית בצרפת, ובבריטניה וכן בפלסטיניזציה של זהותם של ערביי ישראל. זאת בשל אכזבתם מהיחס של קבוצת הרוב האתני.

1. אינטגרציה- מדיניות כור היתוך דוגמה קיצונית לכך היא ניסיון לבולל באופן כפוי את קבוצות המיעוט אל תוך הרוב הדומיננטי .

2. הרחקה מהמדינה: טרנספר הדדי

3. ניסיונות פשרה: רב-תרבותיות, רוב דומיננטי אתני( ישראל) . לא טרנספר ולא מדינת כל אזרחיה. הבעיה היא באי נחת שיכולה לשרור לאורך זמן.

קולקטיב לאומי נחלש, אינדבידואליזם מתחזק. אדם רואה את עצמו קודם כל כיחיד. במקביל פונה לזהויות קולקטיביות אינטימיות יותר

1. כיווץ העולם מבחינה תודעתית- אזורים שונים בעולם מתחברים בצורה רעיונית, פוליטית, כלכלית, תקשורתית ותודעתית. בא לי די ביטוי בצריכה (לבוש, מוזיקה, אוכל, תקשורת) פערים בין מקומי לגלובלי מצטמצמים- גלוקליזציה

2. אמריקניזציה- המדינה הדומיננטית והמשפיעה בעולם, לכן גלוובליזציה היא סוג של אמריקניזציה.
   השפעות אמריקניות מרכזיות:

3. כלכלה- ליברלית, צרכנות, עוצמת שוק אמריקני

4. פוליטיקה וצבא- לארה"ב משקל עצום, הובלת תהליכי דמוקרטיזציה בעולם

5. תרבות שפה תקשורת

6. לוקאליזציה- כיווץ העולם המשולב באמריקניזציה מעלה את הצורך לשמר זהויות מקומיות, מחשש שלא תאבדנה מן העולם, מוכח "השיטפון הגלובלי"

1. השפעת מוסדות בינלאומיים-
   פוליטי- אום, כלכלי- קרן מטבע בינלאומי, חברות זרות במדינות שונות, משפטי- משפט בינלאומי
   אלו רק חלק מהתחומים בהם המדינה מושפעת מלחצים בינלאומיים.

2. היחלשות הזהות הלאומית- זהות לאומית הופכת פחות קלוונטית ואנשים מחפשים תת זהויות קבוצתיות במקומות אחרים. הזיקה לציוויליזציה באה על חשהון הזיקה למדינת לאום

א. פגיעה באיכות הסביבה- תעשייה מזמהמת
ב. הקצנת פערים בין "צפון ודרום" בתוך המדינות בעולם- הצפון מנצל את הדרום בנאי עבודה וזכר
ג. אנטי-מערביות ליברלית, בעיקר בלבוש פונטמנטליסטי מרי אנטי תרבותי פוליטי, חזק במיוחד בחברות מוסלמיות, החשות פגועות מהשתלטות ערכי המערב.

1. תומכי הגלובליזציה- תורמת חומרית לציבורים רבים, נצרכת, ע"פ פוקויאמה- במאבק האידאות המדינה המערבית ניצחה, לכן נראה השמך לתהליך הליברליזציה, וקפיטליזציה, אפילו משטרים לא מערביים ואף ערביים יאמצו יסודות ליברליים כלכליים ופוליטיים.
   ביקורת על תומכי הגלובליזציה- להסתכל על עולם אחד זה פשטני מדי. למדינות אליהם חודר המערב, התוצר עדיין שונה מהמערב עצמו. אין להתעלם מהשפעת של תרבויות מקומיות

2. מתנגדי הגלובליזציה(גישה סוציאליסטית מרקסיסטית) רת הקולוניאליזם העתיק מחליף הגלובליזציה. העבדות לא נעלמה מהעולם המודרני, רק הוחלפה בעבדות מודרנית. הישגי הגלובליזציה יוצר תודעה כוזבת ומעמד הביניים משוחד בעזרת הנאות צרכניות נחותות

3. מתנגדי הגלובליזציה (הגישה התרבותית)- התנגשות בין תרבות יהודית-נוצרית לתרבות איסלאמית שנדחקה לפינה עם עליית נמודרניזציה.המערב פגע פגיעה קשה באיסלאם. מרד תרבותי מוסלמי יפרוץ בעולם המערבי עצמו.

האיחוד האירופי אינו מדינה אך הוא יותר מעוד ארגון בינ"ל - אזרחי המדינות השונות באיחוד יכולים לנוע ללמוד ולעבוד בכל אחת מהמדינות ללא הגבלה. יש מטבע משותף לרוב, מקבלות חוקים משותפים

עמידה ב-3 קריטריונים:
- פוליטיקה- מוסדות יציבים המבטיחים דמוקרטיה, שלטון חוק, זכויות אדם והגנה על מיעוטים
- כלכלה- כלכלת שוק תחרותית ופעילה המסוגלת להתמודד מול השוק האירופאי
- כללי- קבלת חובות הנגזרות מהצטרפות- אימוץ גוף החקיקה האירפי

• הנציבות האירופית: מוסד ביצועי, מלווה את יוזמת החקיקה והיחסים בין המדינות.
• הפרלמנט האירופי: חקיקה בנושאים כלל אירופאים
• המועצה: מעורבות בחקיקה וקביעת אסטרטגיה.
• נשיא האיחוד: קובע את סדר היום של המועצה
• שר החוץ: מתאם בין שרי החוץ כדי לגבש עמדה אירופאית אחידה ענייני חוץ

החברות באיחוד האירופי מוותרות על חלק מהריבונות שלהן כדי להשיג יחד כוח והשפעה עולמיים שלא ניתן להשיג לבד. בא לידי ביטוי ב-
- דרכון ותנועה
- ממטבע אחיד
-שיפוט
- מדיניות כלכלית
- תרבות פנימית

גורם לחיזוק מדינת הלאום ב-
- הדגשת רגש לאומי- מתלוך חשש לאיבוד הלאומיות הייחודית
- זהות מתגונת- ביאחזות בזהויות מתחדשות כמו דמוקרטיה
- כוח לשמור על זהותך- היותך חלק מכוח מאפשר לא להיכנע לכוח חיצוני
- שנאת הזר-

גלובליזציה vs ללוקליזציה

• היבט קפיטליסטי- גלובלי פוסט מודרניזם הוא שלב מתקדם של קפיטליזם צרכני. החברה ממוקדת בשאלות של קיום חומרי. רבים סבורים כי יש לעסוק בסוגיות חשובות כמו דיכוי מיעוטים תרבותיים ועוד

• ערכים דמוקרטים ליברליים ובמרכזם פלורליזם- הפוסט מודרניות הקצינה את הערך של פלורליזם ועל פיה אין נקודות תצפית אובייקטיבית ממנה ניתן לראות "מציאות" פותח ע"י ניטשה

• היעדר אמת אוניבסאלית
• ריבוי זהויות ותרבויות- בעולם הפוסט מודרני אין הרכח לקבל הגדרות ברורות, או לקטלג, יש מקום לריבוי זהויות
• היבט אי רציונאליסטי- רבים מחפשים התחברות חוויתית למחוזות מיסטיים, דתיים ורוחניים. הפנייה לחוויה מקובלת באה לשחרר בני אדם מיתר רציונאליזציה היוצרת ניכור וקיפאון.

בעולם הו אין "אמת" טוטאלית, אין הצדקה לציית לערכים לאומיים פטריוטים. בעולם פוסט מודרני ממקובל לעשות פירוק לכל "טקסט" כולל טקס לאומי, המנון או כתבי קודש.
תפיסות אלו תוורמות להחלשת הכוח של המרכז ביצירת זהות לאומית ולחיזוק הפריפריות

• מפלגה אחת ובראשה מנהיג כל יכול (משטר טוטליטרי יכול להתקיים רק במדינה מודרנית- מפלגה)
• אידיאולוגיה טוטלית, משיחית, השואפת ליצירת אדם וחברה חחדשים- שואפים לשנות, ולמהכה בשונה ממשטר אוטוריטרי

-משבר כלכלי
- שימוש פסיכולוגי בתקשורת ההמונים7

כוח חיצוני-צבאי
כוח פנימי