Arabs and Crusaders

האפיפיור אורבנוס קורא להפסיק את המלחמות הפנימיות ולצאת לסייע לאחים הנוצרים במזרח ולגאול את הקבר הקדוש

• כוח נורמאני מאיטליה בראשות בוהמונד ואחיינו טנקרד
• כוח מדרום צרפת (פרובאנס) בראשות רמון מסנז'יל (רמון מטולוז)
• המחנה הגאלי מצפון צרפת, בראשות המלך איג
• כוח מארצות השפלה בראשות גודפרי מבויון, אחיו בולדווין ודודו בולדווין דה ברוז'

http://www.medievaltymes.com/courtyard/images/crusades/first_crusade_route_map.jpg

בולדווין נותר באדסה
בוהמונד נותר באנטיוכיה
האחיין של בוהמונד, טנקרד, מנהיג את כוחותיו במסע לירושלים

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/thumb/1/1c/Middle_East_1135.jpg/250px-Middle_East_1135.jpg

בסיוע הצי הג'נובזי שסיפק עצים תמורת זכויות בירושלים

רמון מסנז'יל יושב בהר ציון
טנקרד באיזור הצפון מערבי (עיריית י-ם)
איג מול שער שכם
גודפרי בפינה הצפון מזרחית (מוזיאון רוקפלר

העיר נכבשה והיהודים והמוסלמים נטבחו

טנקרד ממהר לכבוש את הגליל
גודפרי מגיע לאשקלון, והפאטימים מוכנים להיכנע רק לרמון מסנז'יל. גודפרי מסרב ומתחיל מצור. אשקלון תישאר פאטימית עוד 54 שנים

לאחר שגודפרי מת בולדווין אחיו מוזעק מאדסה וממונה למלך

בוהמונד נופל בשבי וטנקרד יוצא לאנטיוכיה ומפקיד בידי בולדווין את נסיכות הגליל

בולדווין מצליח לכבוש את עכו בסיוע צי ג'נובזי שזוכה לרובע אוטונומי בעיר

ב-1123 נופל בשבי, ולאחר מכן מוחלף תמורת בתו הקטנה שניתנת כערבות ונפדית בהגיעה לגיל 5

לאחר שהרחיב את גבולות הממלכה לעבר הירדן וצפונה, בולדווין יוצא למסע כיבוש במצרים. בדרך חולה, מוחזר לירושלים ומת.
אין לו צאצאים, לכן בולדווין דה ברוז' מגיע מאדסה כדי לרשת אותו

בזמן שבולדווין דה ברוז' בשבי, כובשים את צור בסיוע צי ונציאני.
אשקלון נותרת מובלעת יחידה

לראשונה מוכתרת אשה כשליטה
לאחר מות הבעל ב- 1143 נותרת כשליטה יחידה ולא מאפשרת להמליך את בנה

בימיה פריחה בממלכה שמגיעה לשיא גודלה.
נבנות כנסיות - סנטה אנה, קבר מרים (שם גם היא נקברה) וכנסיית הקבר הצלבנית

1136 - בית גוברין, המסדר ההוספיטלרי
1141 - איבלין (יבנה)
1142 - בלאנש גארד (תל צפית)
1147 - עזה
1149 - דרום (רפיח)

המלך הצרפתי לואי ה-7 והקיסר הגרמני קונרד ה-4
בעקבות כיבוש אדסה

לואי ה-7 ומליסנדה מחליטים לכבוש את בת הברית דמשק
הם נכשלים ודמשק נופלת בידי יריבם נור א-דין, בנו של זנגי
בעקבות זאת המוטיבציה למסעי צלב נוספים יורדת

בתקופתו נור א-דין מצליח לאחד את המוסלמים בצפון לממלכה הצלבנית ומהווה איום ממשי על הממלכה

על רקע התפוררות השלטון הפאטימי במצרים

אחיו של בולדוויין ה-3 יורש אותו

ההוספיטלרים משכנעים את אמלריך לפלוש למצרים המתפוררת

נור א-דין שולח כוחות למצרים אשר לבסוף מצליחים לנצח את אמלריך
שירכוה, הוזיר שהתמנה, הורעל חודשיים לאחר מכן ואת מקומו תפס צלאח א-דין
שנתיים מאוחר יותר נעלם הח'ליף הפאטימי האחרון

צלאח א-דין מביס את בולדווין ה-4 באשקלון, אך מותירו בחיים
בולדווין רודף אחריו ומביס אותו בגזר, וצלאח נמלט בשן ועין, אולם כבר שנה לאחר מכן יש לו צבא חדש

על אף ההודנה עם צלאח, בולדווין מתקפל בפני הטמלפרים ואף שולח להם סיוע.
צלאח הורס את המצד והורג את הצלבנים במקום

בולדווין ה-4 מת.
רמון מרטיפולי אמור להתמנות למלך אולם גי דה ליזיניאן ממהר לירושלים והפטריארך מכתיר אותו למלך.

לאחר שרנו משאטיון דורש כופר על שיירת חאג' שלכד, וגי דה ליזיניאן לא מסוגל לפתור את הבעיה, צלאח א-דין מגייס צבא.
באביב 1187 מגיע לטבריה. הצלבנים נערכים בציפורי.
למרות שרמון מטריפולי מייעץ לא לצאת לטבריה, ראש המסדר הטמפלרי לוחץ על גי דה ליזיניאן להתקדם.
כוחותיו של צלאח פרושים בגבעות ומזנבים בצלבנים שחונים ללא מקור מים בצומת גולני.
טבעת מוסלמית מקיפה אותם.
בבוקר יורדים דרך ואדי חמאם והמוסלמים תוקפים ומציתים אש.
רמון בורח לטריפולי.
גי דה ליזיניאן נלכד.
רנו משאטיון מובא ומוצא להורג לאחר שמסרב להתאסלם.
אבירי הטמפלרים וההוספיטלרים נמכרים לעבדות

צלאח מנצל את המומנטום ומציע לכל יושבי המבצרים הצלבנים להיכנע ולעזוב ללא פגע. באלה שלא מסכימים הוא יטפל לאחר שיכבוש את ירושלים.
הוא מטיל מצור על ירושלים עליה מפקד בליאן מאיבלין. בסוף מגיעים לסיכום שהנצורים יוכלו לפדות עצמם בכסף, או להימכר לעבדות.

כוכב הירדן מחזיק מעמד שנה וחצי עד שנכנע.
צלאח כבש את כל הממלכה למעט צור.
דה ליזיניאן מטיל מצור לא אפקטיבי על עכו, וצלאח אפילו לא מתייחס לכך, אולם זה יהיה ראש הגשר ממנו יגיע מסע הצלב השלישי ב- 1191

הקיסר הגרמני פרידריך הגדול (ברברוסה), מלך צרפת פיליפ אוגוסט, מלך אנגליה ריצ'ארד לב ארי
ריצ'ארד הטיל מצור על עכו והכניע אותה. התקדם דרומה. צלאח א-דין ניסה לעצור אותו בארסוף אך נכשל, ועבר למדיניות של אדמה חרוכה

ריצ'ארד בסופו של דבר צריך לשוב לאנגליה ומחליט להכתיר את קונרד ממונפרה, בעלה של איזבל (בתו של אמלריך) למלך. יומיים לפני ההכתרה קונרד נרצח.

הסכם בין הצלבנים לאיובים - הצלבנים קיבלו רצועת חוף צרה בין יפו לבין צור. המוסלמים את שאר הארץ.
נוצרים יוכלו לעלות לכנסיית הקבר בתשלום וללא נשק
בירת הממלכה הצלבנית השניה - עכו

שלטון לא שושלתי - השלטון עובר לקצין הבכיר או למי שמשתלט בכוח
בתקופתם הארץ מוזנחת

אינם ערבים, לכן כדי להוכיח את היותם ראויים בנו המון מבני דת.
מבני הדת גם אפשרו להם להבטיח את עתיד ילדיהם כיוון שלא ניתן להוריש רכוש, אולם אם נותנים כסף להקדש, ניתן לקבוע מי ינהל את הנכס

כיוון שהסולטן נמצא תחת איום מתמיד מצד הקצונה נוהגים להגלות את הקצינים הבוחשים לפריפריה. ירושלים היא בפריפריה לכן יש בנייה מאסיבית בירושלים

בתקופתם, במאות 13-14, הקהילה היהודית משתקמת בירושלים, בעיקר בהר ציון.
מקורות לתקופה:
הרמב"ן - 1267
ר' אשתורי הפרחי - 1315
ר' עובדיה מברטנורא - 1488
מוג'יר א-דין, מאה 16, בדגש על חברון

הולאגו חאן כבר חזר למונגוליה והותיר כוח יחסית קטן באיזור
הממלוכים, בראשות קוטוז וסגנו בייבארס, מביסים את הצבא המונגולי

לאחר מכן בייבארס רצח את קוטוז ותפס את השלטון

מחדש את היישוב היהודי ובונה בית כנסת

עתלית המצודה הצלבנית האחרונה שנכבשת
מצודות החוף נותרות הרוסות כדי למנוע מהצלבנים לפלוש מהחוף ולהיאחז בהן

מקימים אתרי עליה לרגל לאורך החוף כדי להבטיח עין פוקחת כנגד פלישות נוצרים

המוסלמים תופסים זאת כעונש מהאל לכן יש התעוררות מוסלמית, שיפוץ ובניה של מסגדים
המגיפה הובילה להיחלשות השלטון, והבדואים חודרים לארץ

שבטים תורכמניים מתלכדים תחת הנהגת שבט עות'מן
כובשים את קונסטנטינופול ומקימים את איסטנבול

מתגורר בירושלים ובחברון
מספר על גידול באוכלוסיה היהודית
מספר על בית כנסת שבחצרו יש מסגד. ילד מנודה חברתית התאסלם ואמו מכרה את ביתה ליד בית הכנסת כדי שיבנו שם מסגד
הוא מתאר את השווקים התוססים בירושלים

הכובש הגדול של העו'תמנים
רוצה לחדש את הח'ליפות ומאחד את המזה"ת כולל מכה ומדינה
מנצל את דרך הדואר שהממלוכים שיפרו
מתחיל לבסס את האדמיניסטרציה באימפריה, בטביעת מטבעות

הסולטנים כמעט לא יצאו מאיסנבול. זה החליש את השלטון המרכזי.
מאמצע המאה ה-16 המערכת מתחילה להתדרדר.
הצבא מאוד גדול (מכביד על האוצר) ובנוי מקבוצות אתניות רבות

גביית המסים נעשתה ע"י מלתזם - גובי מסים מקומיים שעשקו את האוכלוסייה.

הקרקעות חולקו ל-4 סוגים -
מולוכ - פרטי, לרב חקלאי; מירי - של השלטון (ג'יפטליק כאשר מיושב); מואת - אדמת טרשים; וקף - קרקעות הקדש

אחד משימושי קרקעות המירי הוא אקטאע - מתן נחלות ליושבי צבא

מילט - שיטה משפטית לפי אדם כפוף בתחום דיני המשפחה לדין העדה שלו, בניגוד ל מג'לה, הדין האזרחי שהיה תקף לכל תושבי האימפריה

משפחות ה עליאן - משפחות מכובדות שקנו נכסים והתחזקו כשלטון מקומי

וזיר - שר העומד בראש דיוואן (משרד ממשלתי). בראשם עומד הוזיר הגדול

מחלק את האימפריה למחוזות- סנג'קים
מתחת לסנג'ק - נאחיה (נפה)
בונה מחדש את חומות ירושלים כדי לפאר את שמו
בשער יפו יש כתובת - "אברהים ח'ליל אללה" (אברהם ידיד האל) - זו כפירה בשהאדה
משפץ את הר הבית , מחפה בקרמיקה את כיפת הסלע
משקם את מערכת המים, בונה סבילים
שיפץ את מגדל דוד, ושיפץ ביצורים ברחבי הארץ (עכו, קאקון, יפו)
הכשיר ליהודים מקום להתפלל בכותל. סילק את הפרנציסקנים מחדר הסעודה האחרונה והקים מסגד

עיקר הסחר של העות'מנים היה עם הצרפתים. הצרפתים ביצרו את מעמדם כמגיני הנוצרים הקתוליים. תושבים צרפתים זכו להישפט בפני הקונסול ולא בבית דין שרעי.
קיבלו הקלות במסים

בעקבות התחזקות הדרוזים באיזור פאחר א-דין הראשון קיבל זכות לגבות מסים במרחב לבנון.
בנו השתלט על דמשק ועל כל א"י למעט ירושלים

הוא היה בקשרים עם האיטלקים וקיבל מהם סיוע בטכנולוגיה, בנייה

אישר לשודדי הים ממלטה לעגון בעכו ולסחור בסחורות גנובות. בכסף שקיבל החזיק צבא משמעותי. בנוסף יצר קשר עם הספרדים והבטיח להם שאם יתמכו בו כלכלית מול הסולטאן הוא יאפשר להם לחדש את השלטון הנוצרי בירושלים. בעקבות זאת הוצא להורג

בתקופתו:
* סדר בגביית מסים, הוא מנע עושק של חקלאים
* עליית מעמדם של המיעוטים, בעיקר דרוזים ונוצרים
* שינוי מערך החקלאות

ממשפחת זידאן הבדואית שחדרה למרחב הגליל על חשבון שליט דמשק
מקור כוחו:
* פקידות ערבית, מחזק את הקשר עם המקומיים
* יעילות בגביית מסים ללא עושק ושחיתות
* העברת מסים בזמן לאיסטנבול
* חידוש הקשר עם שודדי הים ממלטה מכניס לא כסף, אך נזהר לא לעבור את הגבול
* קשרים טובים עם נוצרים ויהודים. היהודים בטבריה מתריעים בפניו על כוונת מושל דמשק להטיל עליה מצור
* מפעלי בנייה - ביצורים בעכו, טבריה, ציפורי, חיפה. בונה ח'אנים ודרכים
* מבטיח את שלום שיירות החאג' באמצעות קשרים עם הבדואים

הצליינות גברה, הבטחון עלה
גם הוא מבין שלא כדאי לו לכבוש את ירושלים

התחזקותו מתחילה להדאיג את העות'מנים

עכו שייכת למחוז בירות אך היא תחת שליטת דאהר אל עומר

הסולטן באיסטנבול שולח לאל ג'זאר יחידות צבא
דאהר אל עומר נהרג בקרב ב- 1775

שוב יש שליט שאינו ערבי בארץ. האינטרסים המקומיים לא מעניינים אותו. היציבות הכלכלית מתרסקת

אחד השליטים האכזריים שהיו במהלך השלטון העות'מני
מנתק את הקשרים עם הנוצרים. מעלה את המסים בנמל יפו ופוגע במסחר
בעקבות תלונת הצרפתים בפני הסולטאן, הוא מגרש את הקונסול והסוחרים הצרפתיים מעכו
פוגע במיעוטים, מעלה את נטל המיסים
אחד מיועציו הוא היהודי חיים פרחי, שאל ג'זאר ניקר את עינו וקצץ את אפו - שיטת הרתעה נפוצה אצלו

בנה את המסגד הגדול על שמו ואת מאגרי המים תחתיו

הסיבות:
* פגיעת אל ג'זאר במסחר הצרפתי
* התחרות באירופה על רקע היחלשות האימפריה העות'מנית
* לשמר את מעמדו בקרב הגנרלים בצרפת
* רואה עצמו כאלכסנדר מוקדון של זמנו
* אינטרס של הדירקטוריון הצרפתי להרחיק אותו מצרפת

הבריטים רואים את ההכנות למסע ושולחים שייטת ובראשה אדמירל סידני סמית'

נופלים למעלה מ-2000 חיילים עות'מנים בשבי, ונפוליאון מחליט להרוג אותם כי אין לו מה לעשות איתם.
בעקבות הטבח פורצת מחלת דבר שפוגעת בצבאו

העות'מנים מורים למושלים המקומיים להילחם בנפוליאון. מושל דמשק לוחץ עליו מכיוון שומרון. הבריטים מלווים בים ממערב. נפוליאון נדחק למסדרון צר.
בקאקון הוא נקלע לקרב מול כוח בראשות משפחת טוקאן משכם. בהמשך יילחם גם בתבור ועמק יזרעאל

לאחר שהארטילריה שלו הוטבעה בים, הוא בונה את המפקדה על תל פוחאר.
נפוליאון שאנן ובטוח בנצחונו, אולם קצין צרפתי שלמד איתו באקדמיה הצבאית ערק לצבא הבריטי וסייע לאל ג'זאר לצפות את מהלכיו של נפוליאון

לאחר 62 ימי מצור נפוליאון מבין שאין ביכולתו לכבוש את עכו, המצור לא אפקטיבי כי יש לעכו פתח לים.

נפוליאון חוזר מובס, משאיר חיילים חולים בסטלה מאריס. חייליו נטולי כל מוטיבציה.
נפוליאון מרעיל חלק מחייליו החולים בדבר.
לאחר שעזב הערבים רצחו את החיילים החולים שנותרו מאחור והמיעוטים, בעיקר הנוצרים הקתולים, נפגעו.

קצין תורכי ממוצא אלבני. נשלח כדי להתמודד עם הוהאבים, קבוצה דתית קיצונית שהשתלטו על מכה ומדינה ואיימו להשתלט על מצרים.

הסיבה - כספים שהלווה לסולימאן בנו של אל ג'זאר ושלא הושבו לו